הניסוי.

בואו נעשה ניסוי קטן: תמצאו חלל עם מרחב. לדוגמה חדר גדול יחסית בבית או סביבה מחוץ לבית כגון רחוב או גן. במרחב בו אתם נמצאים מפוזרים כל מיני עצמים במרחקים שונים. 

תסתכלו לכיוון העצמים המרוחקים ותתבוננו בהם. אתם לגמרי רואים אותם בבירור, נכון? אם זה מכוניות חונות או שיחים. 

בלי להסיט את המבט, תרימו את יד ימין מולכם ותעשו סימן של לייק אבל תמשיכו להתבונן על העצמים המרוחקים. האם אתם רואים את היד שלכם בבירור? סביר להניח שלא. עכשיו בלי להזיז את הראש והעיניים תתבוננו בסימן הלייק ותתמקדו בציפורן של האצבע. האם עכשיו אתם רואים בבירור כל פרט ופרט על היד שלכם? אני מניח שכן, אבל האם אתם עדיין רואים בבירור את העצמים במרחק שהסתכלתם לפני? כנראה שלא. סביר להניח שאתם רואים אותם מטושטשים ולא ברורים. זה בדיוק מה שקורה בעדשת המצלמה. הטווח בו אנו יכולים להתמקד בשפה המקצועית נקרא "אורך מוקד" - מרחק מאיתנו בו אנחנו יכולים להתמקד באובייקט מסויים ולראות אותו חד. לכל עדשת מצלמה יש אורך מוקד שונה, לכן יש הרבה סוגים של עדשות למטרות צילום שונות. העין האנושית כפי שכבר אמרנו היא עדשה מאוד משוכללת, אך גם לה יש מגבלות. אם תנסו לקרב את האצבע למרחק של כמה סנטימטרים מהעין,  איך שלא תתאמצו לא תצליחו לראות אותה בבירור, כי זה קרוב מדי.

 

עדשות במצלמות הטלפונים.

איך עובד הצילום במצלמות הטלפונים? חשוב לציין שאני מתייחס למצלמות הטלפונים בהכללה גסה. יש טלפונים שונים אך ברוב המקרים המאפיינים הם כאלה: כמעט בכל הטלפונים סוג העדשה היא עדשה רחבה. סוג עדשה רחבה היא עדשה שמרחיקה את מה שרואים דרכה ומאפשרת לתפוס כמה שיותר מרחב. כשהעדשה רחבה מאוד מכנים אותה עדשה "עין הדג". עדשות רחבות לרוב יוצרות עיוות מסוים בתמונה, סוג של קימור. לכן בעדשה רחבה לא מומלץ לצלם מקרוב אלא אם כן זו החלטה אמנותית. לדוגמה אם נצלם פורטרט עם עדשה רחבה סביר להניח שנקבל פרצוף בו האף גדול בהגזמה ואוזניים קטנות. ראו דוגמה. מפתחי הטלפונים מודעים לבעיה זו ולכן הכניסו בתוכנה מנגנון שעורך ומעוות את התמונה בחזרה באופן אוטומטי כדי לתקן את העיוות. עדשות רחבות מתאימות בעיקר לצילום חללים ומרחבים, נופים או מצבים של התרחשויות או מצבים בהם האנשים נראה בגוף שלם.

 

כיצד עובד הפוקוס האוטומטי במצלמות שונות? 

פעם הפוקוס במצלמות היה ידני. על העדשה הייתה טבעת שאפשר לסובב. באמצעות הטבעת אפשר היה לשלוט במרחקים בין חלקי עדשות בתוך עדשת המצלמה ובכך לקבוע את אורך המוקד המדוייק, אפילו היו על העדשה סימונים  שמראים את המרחק מהמצלמה. כלומר אפשר היה פיזית למדוד את מרחק של האובייקט מהמצלמה ולכוון ידנית. הכיוון הידני זו פעולה שלוקחת זמן ולפעמים בצילום אין את הזמן הזה, רוצים לתפוס את הרגע, עד שנכוון את הפוקוס הציפור כבר תעוף. וגם בסופו של דבר אנחנו בני אדם ויכולים גם לטעות ובסוף הטיול נגלה שדוב הקוטב שצילמנו לא יצא ממש בפוקוס מושלם, אבל כבר לא נחזור לשם, איזה באסה. לכן הצילום היה מקצוע לא פשוט ומאתגר במיוחד. כיום כמעט בכל מצלמה יש מנגנון הפוקוס האוטומטי. המנגנון מכוון לנו את החדות באופן אוטומטי. אנחנו רק צריכים ללחוץ על הכפתור ומה שצריך להיות חד יהיה חד ברוב המקרים. הפוקוס האוטומטי נמצא ברמות חוכמה שונות בין מצלמה למצלמה. יש מצלמות חכמות שיודעות לזהות פנים ומתוכנתות כך שהפוקוס יהיה על הפנים. אבל מה קורה כשיש 2 אנשים בפריים אחד נמצא יותר קדימה והשני נמצא יותר אחורה במרחב על איזה מהפנים המצלמה תתפקס? הפוקוס האוטומטי יתחיל קצת להשתגע. הוא באמת יהיה מבולבל ולפעמים יקפוץ מדמות לדמות. לרוב הוא ייתן עדיפות לפרצוף הקרוב יותר, אבל אם אנחנו דווקא רוצים שהפוקוס יהיה על הדמות האחורית? כאן נצטרך קצת לעזור לו. במצלמות בטלפונים וגם בתוכנת הסטופ מושן סטודיו שאנחנו עובדים איתה בסדנאות האנימציה ניתן לקבוע את הפוקוס על ידי לחיצה עם אצבע על המסך על האיזור שאנחנו רוצים שיהיה בפוקוס.

חשוב להבין שהפוקוס האוטומטי כדי להגיע לחדות צריך שיהיה לו מידע קונטרסטי - כלומר שיהיו פרטים ברורים עם הבדלים מהותיים בתאורה או בטקסטורה לדוגמה פרטים כהים ובהירים. בתנאי תאורה קשים לדוגמה שעות הלילה ללא תאורה טובה, למנגנון הפוקוס האוטומטי יהיה קשה לבצע את תפקידו. כמו כן יהיה קשה להתפקס באופן אוטומטי על פרטים מופשטים מידי לדוגמה שמיים ללא עננים או עם עננים מטושטשים. דרך אגב לא רק אוטומטית אלא גם באופן ידני יהיה לנו קשה להתפקס על איזורים מופשטים לכן אנחנו צריך למצוא פרטים ברורים שנמצאים באותו מרחק ולהתפקס עליהם. לדוגמה עצים באופק. 

 

לסיכום. אני מרגיש לאחר שקראתם את המאמר אתם הרבה יותר מפוקסים. למדתם כמה מושגים חשובים בצילום כגון "פוקוס", "אורך מוקד", "עין הדג" ו"פוקוס אוטומטי". 

ומהיום תהיו מודעים לפוקוס בתמונה והעבודות שלכם יהיו ברורות ומקצועיות יותר. בהצלחה.